איך מתרגלים כתיבת שם בבית
טיוטה שממתינה לבדיקה של גננת. המדריך עדיין לא עבר בדיקה מקצועית של גננת או אנשי חינוך. אם משהו כאן לא מתאים לילד שלכם, הגננת יודעת יותר מאיתנו.
השם הוא בדרך כלל המילה הראשונה שילדים רוצים לכתוב. היא שלהם, הם רואים אותה על הקולב בגן ועל הציורים, והיא נותנת סיבה טובה להחזיק עיפרון. הנה דרך פשוטה לתרגל אותה בבית.
מתחילים מהאות הראשונה
לא צריך את כל השם ביום הראשון. מראים לילד את האות הראשונה בשם שלו, נותנים לה שם ("זאת נ׳, כמו בנועם"), ומחפשים אותה יחד בספרים, על שלטים ועל קופסאות במטבח. כשהוא מזהה אותה בקלות, מוסיפים את האות הבאה.
קודם הידיים, אחר כך העיפרון
לפני הדף אפשר לכתוב את האות באצבע: על השולחן, בחול, בקמח במגש או על הגב של ההורה. התנועה הגדולה עוזרת לזכור את צורת האות עוד לפני שהיד שולטת בעיפרון. גם פלסטלינה עובדת: מגלגלים "נחשים" ובונים מהם את האות.
מימין לשמאל, מלמעלה למטה
בעברית כותבים מימין לשמאל, ורוב הקווים באות מתחילים למעלה. בדפים של מחולל השם המקווקו יש נקודה ירוקה במקום שבו מתחילים וחץ שמראה לאן ממשיכים. כשלאות יש יותר מקו אחד, מספר בנקודה אומר מה קודם. אפשר לעבור על זה יחד עם האצבע לפני שמרימים עיפרון.
שימו לב לאות האחרונה
אם השם נגמר באחת האותיות כ, מ, נ, פ או צ, היא נכתבת בצורה סופית: ך, ם, ן, ף, ץ. נועם נגמר ב־ם, ויונתן נגמר ב־ן. המחולל מתקן את זה לבד, אבל כדאי להסביר לילד למה האות נראית אחרת. יש על זה מדריך קצר.
שלב אחר שלב על הדף
- מעבירים אצבע על השורה הראשונה, המלאה, ואומרים את שם האות.
- עוברים בעיפרון על השורות המנוקדות. לא נורא אם הקו יוצא מהנקודות.
- בשורה הריקה מנסים לבד. מספיק אם הילד כתב רק את האות הראשונה.
קצר ונעים
חמש דקות ביום עדיפות על חצי שעה פעם בשבוע. כשהילד מתעייף או מתוסכל, עוצרים, ולא מסיימים את הדף "בכוח". חשוב יותר שהוא ירצה לחזור לזה מחר.
על איך מחזיקים עיפרון, ועל השאלה אם הילד מוכן לכתיבה, כדאי לשאול את הגננת. היא רואה אותו כל יום ויכולה לייעץ ולהפנות אם צריך.